<h1>ראבי"ה סימן אלף קל"ט</h1>
<h2>דף עה.</h2>
כי פליגי היכא דהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב מבן תשעה חי ואכלו. ולא דמי הך לההיא בעיא דלעיל (ע"ד ע"א) דבעי רב הושעיא הושיט ידו למעי בהמה וכו', וכי מעיינת בה אינם תלוים [בסברא] אחת שחיטה ואכילת חלבו. ונראה דאליב' דר' יהודה פליגי דאמר לעיל (ע"ד ע"ב) חלב שליל מותר ואקימנ' בבן תשעה חי והתם מיירי שנמצא השליל במעי אמו לאחר שחיטה אבל לרבי מאיר (שם) פשיטא דאסור. והך ברייתא דפרכינן מה חלב ושתי הכליות מוצ(י)א מכלל שליל וכו', לרבי מאיר מוצא מידי (דהוא) [דהוה] אמחוסר זמן דאיצטרך למעוטי משום דבהמה הוא ואפילו נמצא במעי אמו ולא תלש (מעי) [מצי] לאוקמ'. ור' יהודה לא מצי לאוקמ' בבן ח' או ט' שנמצא [ב]מעי אמו דפשיטא [ד]כגופא הוה ולא איצטרך קרא ולא דמי למחוסר זמן. אבי העזרי.
אלא לדידך ליקרב א"ל מידי דהוה אמחוסר זמן. ור' יוחנן (הוה) [הוא] דמשני הכי. וקשה לי דבעל כרחין לר' יוחנן קאמ' בפרק קמא דתמורה (י' ע"א) קדושה חלה על העוברים. ומדרמי ר' אפטוריק[י] קראי אהדדי בפרק קמא (דפסחים) [דזבחים (י"ב ע"א)] ומוקי לה לילה לקדושה ויום להרצאה ש"מ דקוד[ם] ליל שמיני לא חיילה קדושה עלייהו (דהרי) [דהוי] מחוסר זמן, וא"כ (היכא) [היכי] חלה קדושה על העוברים, אלא ש"מ דלא הוה מחוסר זמן דכגופה דאימיה דמי. ונראה לי דהכא הכי פיר' מידי דהוה אמחוסר זמן דעלמא בליל שמיני דקדוש ואינו קרב אבל העובר אפילו לכתחילה יחול כדתנן בתמורה בפרק כיצד מערימין על הבכור (כ"ד ע"ב) אומר מה שבמעיה של זו עולה, ואומר לכתחילה משמע, דהרמעה הזיל להפקיע קדושת בכור. ואפילו לבר פדא דאמר (שם י' ע"א) אין קדושה [חלה] על העוברים ה"מ בתם במעי בעלת מום אבל במעי תמימה אפילו בר פדא מודי והכי מסקנ' בתמורה פרק קמא (י"א ע"א). הא דגרסינן הכא דשפיר קדוש אלא שאינו קרב כתם במעי תמימה קסבר במעי אמן הן קדושין ופליגא אסוגיא דסוף פרק דם חטאת (זבחים צ"ז ע"ב) וסוף פרק התודה (מנחות פ"ב ע"ב) דגרסינן התם אמר שמואל משום ר' אלעזר זאת התורה וגו' עד מה אשם אין שפיר ושליא קדוש בו אף כל וכו' ומסיק דקסבר וולדות קדשים בהווייתן הן קדושים. ובפרק קמא דתמורה נמי לגבי פלוגת[ת] ר' פדא ורבי יוחנן אוקמינן הא מלתא נמי התם כתנאי. ור' שמואל משום ר' אל[י]עזר גריס פרק דם חטאת, אבל שמואל אליבה דר' אלעזר סבירא ליה במעי אמן הן קדושים דתנן בפ"ב דתמורה (י"ז ע"א) ר' אלעזר אמר הכלאים והטריפה והטומטום ואנדרוגינוס וכו' ומוקי לה שמואל בגמרא בוולד קדשי[ם] דקדשי, ואי בהווייתן הן קדושים הא תנן בפרק כיצד מערימין (שם כ"ד ע"ב) רבן שמעון ב"ג אומר אין קדושה חל[ה] עליה[ן] ובגמרא (כ"ה ע"א) מפרש טעמא משום דבהווייתן הן קדושים. ובסוף הערל (יבמות פ"ג ע"ב) נמי מייתינן לה וגרסינן בכל הספרים ר' אלעזר וכן מוכח קצת התם. ונראה בעיני דאפילו למ"ד אין קדושה חלה על העוברים מיהא מחוסר זמן לא מיקרי לעבור בעשה, דמקדיש מחוסר זמן עובר בעשה כדאית[א] באותו ואת בנו (פ"א ע"א). ואם נולד (בתוך) והקדישו בתוך שבעה אעפ"י דמחוסר זמן הוא קדוש מיהא הוי לכ"ע דהא תני בפרק פרת חטאת (זבחים קי"ב ע"ב) אותו ואת בנו ומחוסר זמן שהקריבו בחוץ ר' שמעון אומר הרי זה בלא תעשה, ואי לא קדיש אמאי עובר ה(י)א אפילו בקדשי בדק הבית לא מחייבי עלייהו בחוץ כדתנן לעיל מינה ובברייתא בגמר[א] (קי"ג ע"ב). ופליאה [היא שלא] הקשה התלמוד ממחוסר זמן בפרק קמא דתמורה (ד' ע"ב) למ"ד [כל מילתא דאמר] רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. ונראה לי דהתם לא פליגי אלא בלאווין אבל בעשה קאי לכ"ע לתקן את אשר עוות. אבי העזרי.
<h2>דף עה:</h2>
אמר ליה רבא טעון שחיטה כמאן כרבי מאיר וכו'. ויש לשאול רבא גופיה קאמר לעיל (ע"ה ע"א) ארבע סימני שרי בה רחמנא. ויש לומר דההוא דלעי[ל] הוקבעה אחרי ששמעה מרב חסדא שתירץ לו ד' סימנין אכשר ביה רחמנא. אבי העזרי.
